מהי קונסטלציה משפחתית?

קונסטלציה משפחתית היא גישה שפותחה ע"י התרפיסט ברט הלניגר בשנות השמונים לאחר שלמד כמה וכמה מהגישות הפסיכולוגיות והטיפוליות הקיימות והוותיקות כמו פסיכואנאליזה, גשטלט וטיפול משפחתי. הייחוד של הגישה הוא בשני רבדים, הטכניקה, הדרך בה השיטה פועלת  והרעיונות שנולדו מתוך מה שהתגלה וממשיכים להתגלות בניסיון המצטבר. הטכניקה היא פיתוח של תופעת העברה והעברה נגדית שקיים בעולם הפסיכולוגיה והפסיכודינמיקה שנקרא העברה מרחבית. 

הרעיון המרכזי שנולד מהשיטה הוא  המעבר מההתייחסות האישית אל הלא מודע והשפעתו על החיים שלנו להתייחסות משפחתית מערכתית. כלומר, במשפחה קיימים השפעות שאינן מודעות, והן מנהלות את בני המשפחה והיחסים שביניהם. המטרה היא להציף את ההשפעות האלו בעזרת השיטה, ולשנות אותן מהשפעות מגבילות או הרסניות להשפעות תומכות ומשחררות.

מה עקרונותיה?

הקונסטלציה המשפחתית פועלת לפי כמה עקרונות ואני אמנה שלושה מתוכם.

העקרון הראשון והחשוב ביותר הוא שדה התופעות הגישה הפנומנולוגיה (לחץ לוויקיפדיה). זוהי תורה שלמה כמובן, אך כאשר אנו נכנסים לתהליך של קונסטלציה משפחתית אנו קודם כול צופים במתרחש ללא מידע, ללא שיפוט וללא מורא.

כאשר אנו מסתכלים על תפקודה של המשפחה או של ההורים אנו לרוב שופטים אותם על פי מידע שרכשנו מחברים, או מספרים או מתורות שונות שלמדנו. כמו כן על פי אמות הצדק הפרטיות והתרבותיות שלנו. כבני אנוש אנו נוטים למסגר את מה שאנו רואים ולכן הנטייה לשיפוטיות מאוד גדולה ולא פעם הרסנית. אם נביט בהורים שמתנהגים ומתנהלים בדרך שמעוררת שיפוטיות אנו באופן מידי לוקחים מידם את הסמכות והכוח שלהם כהורים ולכך יש תוצאות. כמובן שלא פעם אנו עושים זאת גם לעצמינו.

בגישה הפנומנולוגית התופעתית, אנו נקראים להניח לכול הידע שלנו, ולהיות מספיק אמיצים ופתוחים לכך שהפתרון למצב בעייתי יכול להגיע ממקום לא צפוי, ממקום אחר במערכת המשפחתית. אנו מבינים שיש סיבתיות עמוקה לכול התנהלות ושאין אנו יודעים את פשרה ומה הפתרון הנכון. לרוב התנהלות בעיתית מושפעת מנאמנות עמוקה לעיקרון המשפחתי והמערכתי רחב יותר.

לדוגמא: הגיעה אלי בחורה צעירה שאחיה נמצא בצרה עמוקה עם המשפחה, עם סמים ועם החוק. היא ספרה שהכול התחיל בעקבות ההתנהלות האלימה של אביה ועזיבתו את המשפחה . בתהליך הקונסטלטיבי ראינו שאביה הוא דור ראשון שעלה לארץ והניתוק משורשיו, מההיסטוריה המשפחתית והתרבותית שלו וממחוז ילדותו הביאו אותו להתנהגות הקשה שלו. בתהליך נתנו מקום לכל זה עם כול מה שזה אומר.

לאחר כמה זמן סיפרה לי האחות שנוצר קשר מחודש בין הבן והאב ובין הבן והמשפחה.

בסיפור זה ניתן לראות את הקשר בין הפרט והמערכת, בין הבת והמשפחה שאליה היא שייכת. הבת עוברת תהליך פרטני והתוצאה היא שינוי במרקם המשפחתי.

כמו כן לצאת מנקודת הנחה שהאבא הוא הרע במשפחה והמקור לכול הצרות, או שהבן הוא רע וחסר שליטה ולהיכנס למעגלים של האשמה ולקיחת סמכות.

התהליך בעבודה עם התופעה צריך להשאיר את כול האופציות פתוחות. הבעיה שתוארה בפנינו היא רק השער שדרכו אנו נכנסים לתהליך הקונסטלטיבי ואין אנו יכולים לכפות את הידע המוקדם שלנו או של תחושות האמפטיה והנקם שלנו או של המונחית על התהליך. הפתרון יגיע מתוך התהליך.

העיקרון השני מדבר על ההתייחסות המערכתית בגישת הקונסטלציה. ההתייחסות המערכתית אומרת שאנו כפרטים כישות עצמאית באופן תמידי משפיעים ומושפעים ממערכת יותר רחבה ומורכבת, מעוד גורמים שהם מחוצה לנו. המקרה הכי בסיסי הוא אבא, אימא וילד. זאת היא מערכת שלמה. אין היא יכולה להתקיים ללא אחד המרכיבים. כלומר אין ילד בלי אבא, או אין אימא בלי אבא וכן הלאה. כול גורם במערכת הזאת מושפע ומשפיע על האחרים. אין הוא יכול להתקיים בפני עצמו. כאשר אחד החלקים של מערכת זאת חסר, אלו שנותרים ינסו למלא את החסר בדרכים שונות. אך המערכת, כמערכת, תשאף שכול חלקיה יהיו קיימים וקיימים ביחסים האחד עם השני. הניסיון למלא את החסר מביא לחוסר איזון במערכת שמתבטא בבלבול תפקידים. לדוגמא כאשר הילד מנסה להיות הבעל של האימא. בלבול תפקידים שכזה נפוץ מאוד. כאשר יש בלבול בתפקידים נכנסים מתחים למערכת, יכולת התפקוד שלה ושל הגורמים שבה קטן והמתחים גדלים. וכמו שאנו יודעים למתחים יש השפעות בהרבה תחומים.

עוד מערכת מהותית במשפחה היא סבתא, אימא וילדה. זאת היא המערכת הבין דורית.  גם כאן אותם כללים חלים. אין האחת קיימת ללא השנייה, ובאופן יותר קיצוני ללא האחת האחרות לא היו. כלומר מדובר בעקרונות שעליהם החיים בעצמם מבוססים. האפשרות לבלבול בתפקידים כאן מאוד מגוונת. לדוגמא, הסבתא תחפש בנכדתה את מה שהיה חסר לה בחייה. רק תחשבו איפה זה מציב את האימא. או שהילדה חשה שהיא האימא של אימא שלה ושתיהן מסכימות למצב שכזה. האמת שהיא הבת של האימא שלה קצת מבולבלת אצלה ושתיהן סובלות מכך. האימא היא גדולה והילדה היא קטנה וזה כך. כאשר הילדה והאימא מוצאות את הדרך למקום הזה הילדה תהיה פנויה לחייה שלה והאימא תחוש שהיא זה נשמע פשוט או פשטני, אך כאשר אנו מסתכלים אל עיקרון זה לעומקו, אנו מבינים משהו לגבי החיים שלנו.

ישנן עוד לא מעט מערכות שכאלו, אך שני אלו השילוש של אבא אימא וילד והקשר הבין דורי הם המהותיים ביותר.

דוגמא : אבא שהגיע אלי מספר על ההתעלמות והדחיה של בנו ואשתו של הבן ממנו ומאשתו. בתהליך הקונסטלטיבי הבנו שאשתו של הבן היא מאומצת ובתוך תוכה תמיד חיפשה את האימא הביולוגית שלה. לכן כול מי שניסה לקחת את מקומה של אותה האימא נדחה על ידיה. האבא, שהגיע אלי, הוא איש מסור, דואג ומאוד אוהב ולכן חרה לו היחסים הקשים האלו עם בנו וכלתו. בדיוק מאותה הסיבה הייתה לו נטייה לאמץ אל ליבו את מי שזקוק לכזה אימוץ, והנטייה הזאת היא שהרחיקה את הזוג הצעיר. רק כאשר האב יכול היה להסכים שאין הוא יכול באמת להחליף את האימא הביולוגית וגם שלנכדיו יש סבתא לא ידועה שאין הוא יכול להתחלף איתה היחסים יכלו לחזור לתקנם.

לאחר כחודש סיפר לי האב שהיחסים הקשים השתנו מהקצה אל הקצה ומה שהיה קודם ניראה כעולם מרוחק. 

העיקרון השלישי בקונסטלציה הוא הפתרון המערכתי. כאשר קיימת בעיה במקום אחד במערכת הפתרון נמצא במקום אחר. כאשר יש בעיה אצל הילד הפתרון קיים אצל ההורים. כאשר יש בעיה בזוגיות הפתרון קיים ברקע של בני הזוג. כאשר לאימא קשה עם הבן הפיתרון קיים ביחסים בינה ובין אימה שלה וכן הלאה.

אם ניקח את שני הסיפורים שסיפרתי ניראה את הפתרונות המערכתיים: בראשון, האחות מביאה את הבעיה של האח, מקור הבעיה הוא הקשר העמוק של האבא אל שורשיו והפתרון לבעיה של הבן נמצא בפתרון של הכאב של האב. בשני האבא מביא את הבעיה של היחסים עם בנו והפתרון נמצא ביחס אל ההיסטוריה של אשתו של הבן.