עגלת קניות
סל הקניות שלך ריק
"אדם נשאר נאמן למשפחתו גם כשאינו מצהיר זאת".
ברט הלינגר, הכרה בקיים
אחת התופעות הנפוצות בקליניקה היא ניתוקים וריחוק ממשפחת המקור, מההורים שלנו והאחים.ות שלנו. הניתוק הוא לרוב רגשי אך לא פעם גם יכול להתבטא בחוסר תקשורת או במרחק פיזי וריגשי.
לא משנה מה תהיה רמת הניתוק שנאמץ - שיחת טלפון פעם בשבוע או פעם בחודש, ארוחות משפחיות רק בראש השנה או בפסח, רילוקשיין לערבה או בכלל לארץ אחרת ועדיף כמה שיותר רחוקה, ועוד אין סוף דרכים יצירתיות גבולות וניתוקים, את העובדה שיש נאמנות חבויה עמוק בנפש למשפחה ולסבל הקיים בה לא ניתן לשנות סתם כך.
סוגי התופעות והסימפטומים שניתן לראות בקליניקה כתוצאה מהניתוק הזה הינם רבים ומגוונים והנה כמה דוגמאות:
1. קשיים בזוגיות שחוזרים ודופקים על דלת היחסים כל פעם מחדש, ולא מאפשרים לייצר יציבות או שקט בקשר האינטימי.
2. קשיים חוזרים ונשנים עם הילדים שמגיעים שוב ושוב לפיצוץ ותחושה של חוסר בפתרון ומענה בר קיימא.
3. תחושות של לבדות, חוסר מוגנות, חוסר ניראות או חוסר במשאבים פנימיים,הקיימות מתחת לפני שטח כל הזמן ומתפרצות ביתר שאת בתקופות מאתגרות או בעת משבר גם אם יש חברים, חברות, זוגיות ומשפחה.
4. רגישות חושית גבוהה, עוררות יתר של מערכת העצבים הסימפטטית, חוסר שינה או חוסר רגיעה כללית.
5. תחושה עמוקה של "לא טוב דיו", "לא טובה דיה" שיכולה להתבטא בהענשה עצמית לא מודעת, בחוסר סיפוק מתמשך בחיים, ברגשות מציפים של אשמה ובושה.
6. חוסר בטחון, ערך עצמי נמוך, תחושה שאדם לא נאהב, קושי בלהתמסר לאהבה או להיות במצבי קרבה ואינטימיות.
7. קבוצת סיכון לפגיעות. ככל שהניתוק ממשפחת המקור יותר גדול כך יש סבירות גבוהה יותר לפגיעות רגשיות, פגיעות מיניות, ומשיכה לא מודעת למצבי התעללות.
8. דיווחים על חור גדול, תחושה של בור שלא ניתן למילוי.
9. מצבי תלות רגשיים, מצבי רוח קיצוניים.
10. כמיהה לאהבה בלתי מושגת.
אמנם הניתוק ממשפחת המקור הוא לא הסיבה היחידה לכל אילו, אך אפשר בהחלט לשים אותו כסיבה שנמצאת בלב רובם ועוד רבים הדומים להם.
האם זה אומר שחייבים להיות בקשר עם המשפחה גם אם לא נעים לנו?
לא.
יש מקרים בהם המשפחה פגעה או אפילו התעללה ולא מכירה בפגיעה או שעדיין מאוד פוגענית.
אין צורך לכפות קשר.
הקונסטלציה המשפחתית מציעה דרכים עמוקות ומשמעותיות היכולות להביא לחיבור ולאיחוי הקשר המשפחתי למען הקלה ושינוי בהרבה מהסימפטומים.
ויש כמה פתרונות שאפשר למנות.
הנה כמה דוגמאות לגישה שתהליך מעמיק בקונסטלציה מציע:
הכרה עמוקה בפגיעה, הכרה בקיים כמות שהוא, דרכי קבלה טרנספורמטיבים של המציאות כפי שהיא.
היגדים מסויימים שנאמרים בדרך טקסית ייחודית, לאו דווקא בנוכחות בני ובנות המשפחה. כמו:
"את האהבה שיש לך לתת לי אני מקבלת, את האחריות על מה שקרה ואת כל מה שלא טוב לי אני משאירה איתך"
"תודה ששרדת את כל הקושי הנורא שעברת כדי שלי יהיו חיים".
חיבור למשפחת המקור יכול להיות לאו דווקא להורים, אפשר לסבים או לסבתות או לדמות בשושלת המשפחתית שאפילו לא הכרנו אבל שמרגישים אליה חיבור והערכה, או אפילו לשבט שאליו אני שייכ.ת
חיבור לא אומר שמסכימים או מקבלים את מה שקרה
חיבור לא אומר קשר בכפיה וחניקה של כל הכאב שנוצר
חיבור לא אומר שעכשיו צריך לגור ביחד ולאכול כל ערב ארוחה עם משפחת המקור
חיבור אומר קודם כל, תחושת שייכות עמוקה, תחושה שאני חלק ושיש לי את השבט שאליו אני שייכ.ת.
יש גם נאמנויות חבויות נוספות שאנחנו נושאים בחובינו שהן מעבר למשפחה - כמו למקום הולדתי או הולדת הורי והדרות שלפניהם, לתרבות ממנה באתי, למעגלים חברתיים כאילו ואחרים ועד לדת, מדינה ולאום.
ואם אפשר היה לסכם את כל המורכבות הזו במילה אחת, היא תהיה
אהבה
*
*
*
בסופו של דבר וגם בתחילתו
נאמנות היא אהבה,
גם אם נדמה לנו שנותרה רק דחייה ושנאה.
ברט הלינגר אומר ב'הכרה בקיים': "נאמנות היא אהבה, ומשמעותה הסכמה לחלוק את כובד משקלו של הגורל המשפחתי".
אין לנו כל כך בחירה מודעת בכך, אך אפשר לעשות שזה יהיה יותר מודע, שיביא הקלה ושייתן משמעות יותר עמוקה לחיינו.
תמונה רשת של חיבורים וקשרים שורשיים
